From MOOC to MOOC 2.0

ראשי התיבות MOOC: Massive Open Online Course הוצגו לראשונה ב-2008 על ידי דיוויד קורמייר, שעמד אז בראש צוות חדשנות ותקשורת אינטרנטית באוניברסיטה קנדית. ה-MOOC הראשון התקיים באותה שנה בהנחיית הקנדים ג'ורג' סימנס וסטפן דאונס, מפתחי גישת הקישורנות – Connectivism – על פיה "למידה" משמעה היכולת לבנות רשתות של קישורים ולהשתמש בהן. במאמר קודם הצעתי את התרגום לעברית "סביבת מפר"ש" - סביבת למידה מקוונת, פתוחה ורבת שותפים. MOOC הוא יישום פרקטי של הגישה הקישורנית: בקורס כזה, הלומדים יוצרים ומפתחים בהדרגה את רשת הלמידה האישית (PLN) שלהם, מתוך אינטראקציות שהם מקיימים בצמתים ובקישורים של הסביבה הדיגיטלית המרושתת. הלמידה נובעת מן הפעילויות שבוחר/ת לעצמו/ה כל משתתף/ת, ולכן בהכרח שונה מאדם לאדם:

"למידה כזו היא חברתית מאוד. הלמידה נובעת מהצגת תכנים ע"י מרצה, ואחריה דיאלוג באמצעות רשתות חברתיות שבו מתחלקים הכול בתרומות המשתתפים השונים" (Quinn, 2012).

c-MOOC לעומת x-MOOC

הקורסים הראשונים שהתקיימו בסביבת מפר"ש והתבססו על הגישה הקישורנית מכונים גם c-MOOC, כקיצור ל- Connectivist MOOC (רשימת קורסים כאלה מופיעה באתר MOOC.ca). עד ספטמבר 2011 לא זכה המונח MOOC להכרה בשיח הציבורי המרכזי ומשמעותו האחת והיחידה הייתה כיישום מעשי של ה- Connectivism. בסמסטר הסתיו של אותה שנה חלה ב"שפת ה-MOOCs" תפנית לא צפויה. נקודת המפנה הייתה קורס ניסיוני פתוח ומקוון בנושא אינטליגנציה מלאכותית שהציעו בסמסטר הסתיו של 2011 שני מדעני מחשב ידועים מאוניברסיטת סטנפורד בקליפורניה, במשך עשרה שבועות. מתוך יותר מ-60,000 משתתפים מרחבי העולם שנרשמו מראש בספטמבר, סיימו אותו בדצמבר כ-1500. פרופסור סבסטיאן ת'רון (Thrun), ממפתחי ומובילי הקורס, עזב את סטנפורד בינואר 2012 ויצר את מיזם הלמידה הפתוח המקוון Udacity; אחרי שהגיע אל כמויות גדולות כל כך של סטודנטים, טען, לא יכול היה יותר לחזור ללמד בכיתה מסורתית.

From a presentation at the New Media Consortium Summer Conference, Boston, 2012 

באביב 2012 הפך הגל לצונאמי. המוני מאמרי חדשות, בלוגים, ראיונות בתקשורת, ופוסטים ברשתות החברתיות הציפו את האינטרנט בהודעות על MOOCs, קריאות להצטרפות וביקורות. בתוך שבועות ספורים הכריז המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס MIT על השקת MITx; קונסורציום של אוניברסיטאות עלית בארה"ב (Ivy League) בראשות סטנפורד ייסד את Coursera, ואילו אוניברסיטת הרווארד הצטרפה ל-MIT שכנתה ויחד הן יצרו את EdX, ואלה רק דוגמאות על קצה המזלג. במאי 2012 כתב מרטין וולר, פרופסור באוניברסיטה הפתוחה בבריטניה, בבלוג החינוך הטכנולוגי שלו:

"קודם קורס האינטליגנציה המלאכותית של סטנפורד, ואז ההודעה על השקת Udacity, EdX, Coursera... - נדמה שלא עובר שבוע בלי עוד הכרזה גדולה". 

בעוד שבענף המקורי של ה-MOOC, האות הדומיננטית היא ה-O שמייצגת את Open, נדמה ש"בענף של סטנפורד" האות הדומיננטית היא M, שמייצגת את Massive. סטפן דאונס, ממייסדי הענף הקישורני המקורי, הוא זה שהציע את האבחנה בין c-MOOCs מבית מדרשו לבין x-MOOCs שתפסו מאוחר יותר את הכותרות הראשיות. גורם נוסף להתפשטות גלי המפר"ש הוא האקדמיה של חאן – Khan Academy, המציעה למידה מבוססת סרטונים קצרים במגוון תחומי לימוד. אחת ההתייחסויות הידועות לאבחנה ביןx-MOOC ל- c-MOOC מנוסחת כדלהלן: 

ב- x-MOOC את/ה צופה בסרטונים;
ב- c-MOOC את/ה עושה סרטונים.

סיווג נוסף של MOOCs

"אנו בשיאה של MOOC mania" כותב באביב 2013 דונלד קלארק, חוקר בריטי של טכנולוגיות למידה - "אך לא כל קורסי המפר"ש זהים". קלארק משתמש בכינוי 'הנרטיב הקישורני הקנדי' עבור c-MOOC ובכינוי 'הנרטיב של עמק הסיליקון' עבור x-MOOC, ומצביע על כך שאבחנה זו מתרכזת בעבר – בעוד מה שחשוב יותר הוא להתרכז בהיבטים הפדגוגיים ובאפשרויות הלמידה העתידיות שמזמנים סוגים שונים של קורסי מפר"ש. לפיכך מציע קלארק טקסונומיה התחלתית בת 8 סוגים:

1. קורס מפר"ש מעביר ידע transferMOOC – קורס שהיה קיים במוסד בעבר בין אם באופן מסורתי או באופן מקוון, והועבר לפלטפורמת מפר"ש. קורס כזה מתבסס על הנחת יסוד פרה-קונסטרוקטיביסטית, על פיה ידע מועבר מהמרצה ללומדים. רבים מהקורסים המוצעים באמצעות Coursera שייכים לקטגוריה זו.
2. קורס מפר"ש מפעיל madeMOOC – קורס שיוצר חומרי לימוד חדשים בגישה המשלבת טכנולוגיות וידאו, משימות של פתרון בעיות, התנסויות אינטראקטיביות מבוססות תוכנה מתקדמת והערכת עמיתים. הקורסים של Udacity בנויים באופן זה.
3. קורס מפר"ש סינכרוני synchMOOC – קורס שיש לו תאריכי התחלה וסוף קבועים מראש ותאריכים ידועים להגשת משימות ולמבחנים. קורס כזה מוצע בהתאם ללוח השנה האקדמי המקובל, כדי לאפשר שיתוף פעולה של קבוצת לומדים העוסקים באותו נושא באותו זמן כמו גם זמינות של קשר עם המרצה.
4. קורס מפר"ש א-סינכרוני asynchMOOC – קורס ללא תאריכי התחלה וסוף מוגדרים ועם גמישות בתאריכי ההגשות. היתרון הברור של קורס א-סינכרוני הוא בכך שניתן להשתתף בהם בכל עת ומכל מקום, מה שמאפשר התאמה טובה יותר למשתתפים באזורי זמן שונים.
5. קורס מפר"ש מותאם אישית adaptiveMOOC – קורס שנעזר באלגוריתמים של כריית נתונים וניתוח למידה (learning analytics) המתאימים תוכן לימודי למאפיינים אישיים של הלומדים, תוך שימוש בהערכה דינמית של התנהגויות ותוצרי למידה.
6. קורס מפר"ש קבוצתי groupMOOC – הקורס מתבסס על חלוקת הלומדים לקבוצות קטנות שאמורות לשתף פעולה בלמידת הנושא, לעתים בהנחייה של מנטור. כמו כן מקובל להיעזר בהערכת עמיתים. הקורס moocmooc אותו תיארתי בפוסטים קודמים בבלוג זה שילב את האפיון הקבוצתי עם האפיון הקישורני המתואר בהמשך.
7. קורס מפר"ש קישורני connectivistMOOC – הקורס מתבסס על הקשרים המתפתחים בתוך הרשתות השונות המרכיבות את הקורס ולא על תוכן מוגדר מראש. קורסים אלה מתמקדים ביצירת ידע ותכנים, בעוד קורסים שאינם קישורניים מתמקדים בדרך כלל בצריכה ובשכפול של ידע ותכנים. דוגמאות לקורסי מפר"ש כאלה ניתן למצוא כאן.
8. מיניקורס מפר"ש miniMOOC – קורס קצר מועד, שנמשך ימים ולא שבועות כפי שמקובל בקורסי מפר"ש המשויכים למוסדות אקדמיים מסורתיים. מיניקורס מפר"ש מתאים בעיקר ליוזמות יותר מסחריות בהן ההתנסות אינטנסיבית וממוקדת בתחום ידע צר.

הטקסונומיה הזו אינה מכתיבה גבולות חדים בין הסוגים השונים, וכך למשל קורס מפר"ש מעביר ידע יכול להיות סינכרוני או א-סינכרוני, מיניקורס מפר"ש יכול להיות קישורני או מפעיל, וקורס מפר"ש קישורני יכול להיות גם קבוצתי (כפי שהיה במקרה של moocmooc).

?MOOC 2.0

הפעילות בשנה האחרונה סביב MOOC - מפר"ש - בהשכלה הגבוהה שוברת שיאים. התופעה צמחה מהר יותר מפייסבוק, והיא כנראה כאן כדי להשאר: מפתחים, מרצים וחוקרים דנים בה, מגיבים עליה, בוחנים אותה – וזאת בגישה אג'ילית (agile) שהיא גמישה ומהירה הרבה יותר מהגישה המדודה המקובלת במחקר חינוכי. קורסים חדשים מוצעים במגוון תחומים ובאמצעות מוסדות אקדמיים וספקי MOOC שונים, הבולטים שבהם מוצגים באינפוגרפיקה Major Players in the MOOC Universe. במיזם חדש של האיחוד האירופי, OpenupED, יוצעו קורסי מפר"ש ב-11 שפות בנושאים כמו מתמטיקה, כלכלה, אוריינות דיגיטלית, מסחר אלקטרוני, מורשת תרבותית, כתיבה ועוד. במסגרת זו משתלבת גם האוניברסיטה הפתוחה בישראל, שכבר בסתיו הקרוב (ספטמבר-נובמבר 2013) תציע קורסים בעברית, ערבית, אנגלית ורוסית. אולם כפי שמאבחנים Morris & Stomell -

"MOOC אינו דומה למשהו שניתן להחזיק בו, וספקיו אינם יכולים לשמור אותו לעצמם, משום שכאשר מישהו מצטרף לקורס כזה, זה לא כדי ללמוד תוכן חדש, מיומנות חדשה, ידע חדש; זה כדי ללמוד למידה חדשה".

חינוך במאה ה-21 - מתוך הרצאה בכנס מיט"ל 2011

ההכרזה האחרונה בתחום (נכון לאמצע מאי 2013) מגיעה שוב מאיזור עמק הסיליקון, אם כי הפעם מדובר בשיתוף פעולה מחוף לחוף: הפקולטה למדעי המחשב של Georgia Tech מפתחת תכנית לתואר שני מקוון במדעי המחשב באמצעות Udacity ובתמיכה של חברת התקשורת AT&T. בהתבטאויות של מובילי המהלך הוא מכונה "מהפכני" (פרופ' צבי גליל, דיקן הפקולטה למדעי המחשב בג'ורג'יה טק) ו"בלתי נשכח" (פרופ' סבסטיאן ת'רון, מייסד Udacity). בכוונתה להציע את התכנית המקוונת ל10,000 סטודנטים במקום כ-300 כיום, אין ספק שגם יוזמה זו מדגישה את ריבוי המשתתפים ואת האות M בראשי התיבות של MOOC. המודל העסקי יוביל לדברי מציעיו לקפיצת מדרגה בעולם של סביבות המפר"ש, לקראת סביבות מגירסה MOOC 2.0. יחד עם זאת, לא ברור עדיין מה תייצג בגירסה החדשה האות O, זו שמייצגת במקור את ההיבט הפתוח; על פי מה שנחשף עד כה, יתכן שכינוי מתאים יותר למודל הלמידה המקוון הנ"ל הוא MNOOC: Massive Not-Open Online Course.

ואני מציעה: הבה נותיר את השימוש בשמות התואר "מהפכני", "בלתי נשכח" ו"קפיצת מדרגה" לאותם זמנים בהם, ברטרוספקטיבה, מהלכים ויוזמות כמו זה שתואר לעיל יוכלו להיחשב כראויים לתואר (והמוני הסטודנטים והסטודנטיות שירשמו וישלמו יסיימו את התכנית בהצלחה ויהיו גם כן ראויים לתואר). בינתיים כדאי ללמוד ולו מעט אודות הגישות ללמידה חדשה בעידן הידע שראשי התיבות MOOC נוצרו במסגרתן ועל ההיסטוריה של התופעה הזו (גם היסטוריה בת חמש שנים היא היסטוריה!).

הדרך הטובה ביותר לעשות זאת היא ככל הנראה להשתתף כלומד/ת בc-MOOC אחד לפחות – כל שצריך הוא זמן, מחשב וחיבור לאינטרנט: זה פתוח לכל, זה חופשי, זה מאתגר, זה מעורר מחשבה, זה מתגמל - וזה חינם!