"אוניברסיטת תל אביב והטכניון הודיעו אתמול על הצטרפותם למיזם הלימודים המקוונים הבינלאומי “קורסרה”, שבו משתתפות כבר 83 אוניברסיטאות מרחבי העולם...שני המוסדות האקדמיים יצטרפו לאוניברסיטה העברית, שהיתה עד כה הנציגה היחידה של ישראל בפרויקט" - פורסם בכתבה ב"הארץ".
בהמשך לאבחנות בפוסט הקודם שלי, מדובר כנראה בקורסי מפר"ש (מקוונים, פתוחים, רבי-שותפים) מסוג xMOOC שבהם המורה עומד/ת במרכז, תכני הלמידה נתפסים כמצרכים שניתן להעביר אותם ללומדים, ו"ללמד" משמעותו "להעביר את החומר". שתי תגובות המופיעות בכתבה ב"הארץ" מחזקות פרשנות זו, אם הציטוטים נכונים.
1. סגנית הרקטור באוניברסיטה העברית:“יש מי שאומרים שעוד 15 שנה לא יהיו אוניברסיטאות כמו שאנחנו מכירים אותן, אלא עשר אוניברסיטאות שילמדו את כל העולם...אנחנו רוצים להיות אחת מעשר האוניברסיטאות האלה”.
מעבר לשאלה המעניינת מה יקרה לכל שאר מוסדות ההשכלה הגבוהה כאשר אוניברסיטה אחת (או עשר, מה זה משנה) תלמד את כל העולם, הרי שבבסיס ההנחה שיהיו רק מוסדות בודדים מהם כולנו נלמד עומדת תפיסה מאד מסוימת של מה זה "ללמוד" ומה זה "ללמד".
2. פרופ' עידן שגב, ש"העביר קורס מקוון במדעי המוח" כקורס מפר"ש חלוץ של האוניברסיטה העברית במסגרת מיזם קורסרה: "כבר היום כשיש מרצה לא טוב הולכים לשמוע מרצה טוב יותר אונליין... ברור שבעתיד הקורסים הטובים יהיו באינטרנט. ומה יקרה למרצים הלא טובים? הם לא יעלו אונליין והאוניברסיטה תצטרך לשקול מה המשמעות של מרצה”.
ואכן, מהי המשמעות של "מרצה" בעידן הידע והאינטרנט? ומה עושה מישהו או מישהי ל"מרצה טוב/ה"? גם לצורך מענה לשאלות אלה צריך לבחון מה זה "ללמוד" ומה זה "ללמד", אלא אם מרצה עושה את מה שהוא/היא עושה לא כדי ללמד!
בתחום המחקר החינוכי, ובמיוחד במחקר סביב שילוב טכנולוגיות בחינוך, עוסקים כבר יותר משני עשורים בשאלות האלה, וגם יש הצעות לתשובות. קונסטרוקטיביזם, commoginition וקישורנות (connectivism) הם רק חלק מהמונחים הבולטים בשיח הפדגוגי-דיגיטלי העדכני. אבל דומה כי שטפון ה- MOOCs של השנתיים האחרונות בעולם, ובחודשים האחרונים גם בישראל, מאיים להטביע את כל זה...
בהמשך לאבחנות בפוסט הקודם שלי, מדובר כנראה בקורסי מפר"ש (מקוונים, פתוחים, רבי-שותפים) מסוג xMOOC שבהם המורה עומד/ת במרכז, תכני הלמידה נתפסים כמצרכים שניתן להעביר אותם ללומדים, ו"ללמד" משמעותו "להעביר את החומר". שתי תגובות המופיעות בכתבה ב"הארץ" מחזקות פרשנות זו, אם הציטוטים נכונים.
1. סגנית הרקטור באוניברסיטה העברית:“יש מי שאומרים שעוד 15 שנה לא יהיו אוניברסיטאות כמו שאנחנו מכירים אותן, אלא עשר אוניברסיטאות שילמדו את כל העולם...אנחנו רוצים להיות אחת מעשר האוניברסיטאות האלה”.
מעבר לשאלה המעניינת מה יקרה לכל שאר מוסדות ההשכלה הגבוהה כאשר אוניברסיטה אחת (או עשר, מה זה משנה) תלמד את כל העולם, הרי שבבסיס ההנחה שיהיו רק מוסדות בודדים מהם כולנו נלמד עומדת תפיסה מאד מסוימת של מה זה "ללמוד" ומה זה "ללמד".
2. פרופ' עידן שגב, ש"העביר קורס מקוון במדעי המוח" כקורס מפר"ש חלוץ של האוניברסיטה העברית במסגרת מיזם קורסרה: "כבר היום כשיש מרצה לא טוב הולכים לשמוע מרצה טוב יותר אונליין... ברור שבעתיד הקורסים הטובים יהיו באינטרנט. ומה יקרה למרצים הלא טובים? הם לא יעלו אונליין והאוניברסיטה תצטרך לשקול מה המשמעות של מרצה”.
ואכן, מהי המשמעות של "מרצה" בעידן הידע והאינטרנט? ומה עושה מישהו או מישהי ל"מרצה טוב/ה"? גם לצורך מענה לשאלות אלה צריך לבחון מה זה "ללמוד" ומה זה "ללמד", אלא אם מרצה עושה את מה שהוא/היא עושה לא כדי ללמד!
בתחום המחקר החינוכי, ובמיוחד במחקר סביב שילוב טכנולוגיות בחינוך, עוסקים כבר יותר משני עשורים בשאלות האלה, וגם יש הצעות לתשובות. קונסטרוקטיביזם, commoginition וקישורנות (connectivism) הם רק חלק מהמונחים הבולטים בשיח הפדגוגי-דיגיטלי העדכני. אבל דומה כי שטפון ה- MOOCs של השנתיים האחרונות בעולם, ובחודשים האחרונים גם בישראל, מאיים להטביע את כל זה...
 | |
| מתוך: Summarizing all MOOCs in one slide (בתודה לד"ר שרה שרירא על הקישור) |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה