ג'רום ס. ברונר, מי שעיצב את הבנת ה-MIND, נפטר בגיל 100
כותרת הכתבה בניו-יורק-טיימס מה-8 ביוני 2016 מייחסת לברונר את עיצוב ההבנה של ה-mind. אבל איך מתרגמים mind לעברית? הנה מורפיקס:
שֵׂכֶל, בִּינָה, דַּעַת, אִינְטֶלֶקְט; זִכָּרוֹן; מְגַמָּה, נְטִיָּה, שְׁאִיפָה; תּוֹדָעָה, מַחְשָׁבָה; נֶפֶשׁ
כשם עצם, mind הוא כל אלה גם יחד. זהו המרכיב באדם, או התהליך האנושי, אשר חושב, מבין, מרגיש, מתאווה, תופס, מכריע, וכדומה. ואכן, פרופסור ג'רום ברונר עסק בכל אלה גם יחד: הוא הניח את היסודות למהפכה הקוגניטיבית ולחקר היצירתיות; הוא חקר את מנגנוני התפיסה האנושיים ופיתח תיאוריות על התפתחות הילד, על למידה ועל תרבות החינוך; הוא כתב על תהליכי פתרון בעיות ועל אופנים ליצירת ידע חדש; ובערוב ימיו, הוא טבע את המונחים "חקר פרדיגמטי" ו-"חקר נרטיבי" כחלופות משלימות של יצירת משמעות על ידי בני אנוש, וניסה ככל יכולתו לעודד יותר איזון בין החלופות הללו במערכות החינוך הפורמליות. ברונר נפטר במנהטן ב-5 ביוני 2016, מספר חודשים לאחר שהגיע לגיל 100.
בספרו "תרבות החינוך" (יצא באנגלית ב-1996, תורגם עד מהרה לעברית על-ידי אמיר צוקרמן, ויצא לאור בספרית פועלים בשנת 2000) כתב 'ברונר המאוחר' בהרחבה על נרטיבים של מדע (פרק ו') ועל פרשנות נרטיבית של המציאות (פרק ז'). ספר זה, אליו נחשפתי בשנות כתיבת הדוקטורט אודות התפתחות מושגים במדעי המחשב אצל תלמידי תיכון, השפיע במיוחד על הבחירה בגישה איכותנית לחקר הלמידה וההוראה במהלך הדוקטורט והרבה מעבר לו. התמונה הבאה לקוחה ממצגת בקורס לשיטות מחקר איכותניות, בשיעור המשווה בין חקר תרבות בגישה הכמותית (חקר פרדיגמטי במונחים של ברונר) לבין חקר תרבות בגישה האיכותנית (חקר נרטיבי במונחים של ברונר).
הציטוט לקוח מספרו של ברונר (עמ' 153 בתרגום לעברית), ובו למעשה מוצג חוסר האיזון הקיים במערכות חינוכיות לכל גווניהן: בתי הספר עוסקים יותר מדי בחלופה הלוגית-רציונלית ופחות מדי בחלופה הנרטיבית ליצירת ידע ומשמעות. טענה זו איפיינה את חשיבתו המאוחרת של ברונר, שנבטה תוך כדי עבודתו כפרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת אוקספורד שבאנגליה. בעשור בו שהה באוקספורד (מ-1972) התמקד ברונר במחקר על התפתחות השפה בגיל הרך ובפיתוח הגישה הסוציו-קונסטרוקטיביסטית בחינוך. בהמשך, עם שובו ב-1980 לניו-יורק בה נולד ששים וחמש שנים קודם, הקדיש ברונר את זמנו לפיתוח התיאוריה שלו אודות מה שהוא מכנה חקר נרטיבי - The narrative construction of reality. עבודתו בתחום היתה, ועודנה, פורצת דרך; עבודה זו נחשבת כאחת מהעבודות המשפיעות ביותר במאה העשרים. במאמר לעיל מהניו יורק טיימס, מצוטט הווארד גארדנר, פרופסור ידוע לפסיכולוגיה מהרווארד, באומרו על ברונר: "הוא היה התורם החשוב ביותר למחשבה החינוכית מאז ג'ון דיואי - ואין אף אחד כמותו כיום".
תחילת דרכו האקדמית של ברונר היתה כחוקר בהרווארד בשנות ה-40, כאשר התיאוריה הביהייביוריסטית של למידה כגירוי ותגובה שלטה בכיפה. ברונר חשב שהביהייביוריזם - שהסתמך על ניסויים בבעלי חיים - מתעלם מהחוויה האנושית ומרבים ממאפייני הנפש האנושית. בניסוי שערך ב1947 גילה שילדים שבאים ממשפחות בעלות הכנסה נמוכה תפסו מטבע כגדול יותר מגודלו האמיתי, והסיק מכך שהסביבה בה גדלו ושאיפותיהם לשינויה השפיעו לא רק על אופן המחשבה שלהם, אלא גם על הממדים הפיסיקליים של מה שהם ראו. בעבודות המשך טען ברונר כי ה- mind - דהיינו, הבינה, הדעת, השאיפה, התודעה, המחשבה - איננה מכונה פסיבית של גירוי ותגובה, אלא מערכת אקטיבית של אינסטינקטים, מניעים וכוונות המעצבים הן את ההבנה והן את התפיסה. כעשור או שניים מאוחר יותר, העברת המוקד מההתנהגות לעיבוד המידע התפתחה למה שמכונה המהפכה הקוגניטיבית. באמצעות ברונר, המהפכה הקוגניטיבית השתלבה בחשיבה החינוכית והשפיעה על לומדים ומלמדים בכל העולם.
מתוך הכתבה בניו-יורק-טיימס:
"ברונר נולד במנהטן ב-1 באוקטובר 1915 להרמן ורוז ברונר, שען ועקרת בית, מהגרים יהודים מפולין. הוא היה הצעיר משלושת ילדיהם, ונולד עיוור בשל קטרקט. בגיל שנתיים עבר ניתוח ניסיוני להחזרת הראייה, שעבר בהצלחה: זכרון ההתפרצות של אור וצבע בתום הניתוח מעולם לא עזב אותו, והדריך את החשיבה הבוגרת שלו אודות האופן שבו ה-mind מעצב את התפיסה. אביו נפטר בהיותו בן 12, ואמו העבירה את המשפחה לפלורידה, שם עבר בין מספר מוסדות חינוך. גם זכרון ילדות זה של התאמה חברתית השפיע על חשיבתו המאוחרת.
את לימודיו האקדמיים החל ברונר באוניברסיטת דיוק, שם השלים תואר ראשון בפסיכולוגיה ב-1937. את הדוקטורט הגיש בהרווארד ב-1941, שם גם פגש את אשתו הראשונה ממנה התגרש לאחר שנולדו להם בן ובת... הוא כתב לבד ויחד עם עמיתים עשרות ספרים משפיעים, וזכה בשורה ארוכה של פרסים בפסיכולוגיה ובחינוך.
בשנות התשעים של המאה הקודמת הפך לשגריר חינוכי ועבד עם גני הילדים של רג'יו אמיליה, עיירה ליד בולוניה באיטליה. בעקבות כך הוקמו מסביב לעולם גני ילדים נוספים בהשראתו. במהלך הקריירה העשירה שלו חיפש ברונר תמיד כיוונים נוספים וחיבורים חדשים. לדברי בת זוגו הנוכחית, ד"ר פוקס מבית הספר למשפטים באוניברסיטת ניו יורק, הוא אף פעם לא חש בנוח בתחום אחד או עם תאוריה אחת. את סוף דרכו האקדמית עשה כפרופסור למשפטים באוניברסיטת ניו יורק, והשתמש ברעיונותיו אודות חשיבה, תרבות וסיפור סיפורים כדי לנתח חשיבה וענישה מהזווית המשפטית. הוא פרש ב2013, בגיל 98".
בהיותו בן 99, צולם בשיחה על השפעת ההוראה על הלמידה.
ברונר הותיר אחריו בת זוג, שני ילדים ושלושה נכדים.
יהי זכרו ברוך!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה