מאה שנים של חקר הבינה (MIND)

ג'רום ס. ברונר, מי שעיצב את הבנת ה-MIND, נפטר בגיל 100

כותרת הכתבה בניו-יורק-טיימס מה-8 ביוני 2016 מייחסת לברונר את עיצוב ההבנה של ה-mind. אבל איך מתרגמים mind לעברית? הנה מורפיקס:

תוצאות תרגום לעברית עבור: mind  

mind noun

שֵׂכֶל, בִּינָה, דַּעַת, אִינְטֶלֶקְט; זִכָּרוֹן; מְגַמָּה, נְטִיָּה, שְׁאִיפָה; תּוֹדָעָה, מַחְשָׁבָה; נֶפֶשׁ

כשם עצם, mind הוא כל אלה גם יחד. זהו המרכיב באדם, או התהליך האנושי, אשר חושב, מבין, מרגיש, מתאווה, תופס, מכריע, וכדומה. ואכן, פרופסור ג'רום ברונר עסק בכל אלה גם יחד: הוא הניח את היסודות למהפכה הקוגניטיבית ולחקר היצירתיות; הוא חקר את מנגנוני התפיסה האנושיים ופיתח תיאוריות על התפתחות הילד, על למידה ועל תרבות החינוך; הוא כתב על תהליכי פתרון בעיות ועל אופנים ליצירת ידע חדש; ובערוב ימיו, הוא טבע את המונחים "חקר פרדיגמטי" ו-"חקר נרטיבי" כחלופות משלימות של יצירת משמעות על ידי בני אנוש, וניסה ככל יכולתו לעודד יותר איזון בין החלופות הללו במערכות החינוך הפורמליות. ברונר נפטר במנהטן ב-5 ביוני 2016, מספר חודשים לאחר שהגיע לגיל 100.

בספרו "תרבות החינוך" (יצא באנגלית ב-1996, תורגם עד מהרה לעברית על-ידי אמיר צוקרמן, ויצא לאור בספרית פועלים בשנת 2000) כתב 'ברונר המאוחר' בהרחבה על נרטיבים של מדע (פרק ו') ועל פרשנות נרטיבית של המציאות (פרק ז'). ספר זה, אליו נחשפתי בשנות כתיבת הדוקטורט אודות התפתחות מושגים במדעי המחשב אצל תלמידי תיכון, השפיע במיוחד על הבחירה בגישה איכותנית לחקר הלמידה וההוראה במהלך הדוקטורט והרבה מעבר לו. התמונה הבאה לקוחה ממצגת בקורס לשיטות מחקר איכותניות, בשיעור המשווה בין חקר תרבות בגישה הכמותית (חקר פרדיגמטי במונחים של ברונר) לבין חקר תרבות בגישה האיכותנית (חקר נרטיבי במונחים של ברונר). 

הציטוט לקוח מספרו של ברונר (עמ' 153 בתרגום לעברית), ובו למעשה מוצג חוסר האיזון הקיים במערכות חינוכיות לכל גווניהן: בתי הספר עוסקים יותר מדי בחלופה הלוגית-רציונלית ופחות מדי בחלופה הנרטיבית ליצירת ידע ומשמעות. טענה זו איפיינה את חשיבתו המאוחרת של ברונר, שנבטה תוך כדי עבודתו כפרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת אוקספורד שבאנגליה. בעשור בו שהה באוקספורד (מ-1972) התמקד ברונר במחקר על התפתחות השפה בגיל הרך ובפיתוח הגישה הסוציו-קונסטרוקטיביסטית בחינוך. בהמשך, עם שובו ב-1980 לניו-יורק בה נולד ששים וחמש שנים קודם, הקדיש ברונר את זמנו לפיתוח התיאוריה שלו אודות מה שהוא מכנה חקר נרטיבי - The narrative construction of reality. עבודתו בתחום היתה, ועודנה, פורצת דרך; עבודה זו נחשבת כאחת מהעבודות המשפיעות ביותר במאה העשרים. במאמר לעיל מהניו יורק טיימס, מצוטט הווארד גארדנר, פרופסור ידוע לפסיכולוגיה מהרווארד, באומרו על ברונר: "הוא היה התורם החשוב ביותר למחשבה החינוכית מאז ג'ון דיואי - ואין אף אחד כמותו כיום".

תחילת דרכו האקדמית של ברונר היתה כחוקר בהרווארד בשנות ה-40, כאשר התיאוריה הביהייביוריסטית של למידה כגירוי ותגובה שלטה בכיפה. ברונר חשב שהביהייביוריזם - שהסתמך על ניסויים בבעלי חיים - מתעלם מהחוויה האנושית ומרבים ממאפייני הנפש האנושית. בניסוי שערך ב1947 גילה שילדים שבאים ממשפחות בעלות הכנסה נמוכה תפסו מטבע כגדול יותר מגודלו האמיתי, והסיק מכך שהסביבה בה גדלו ושאיפותיהם לשינויה השפיעו לא רק על אופן המחשבה שלהם, אלא גם על הממדים הפיסיקליים של מה שהם ראו. בעבודות המשך טען ברונר כי ה- mind - דהיינו, הבינה, הדעת, השאיפה, התודעה, המחשבה - איננה מכונה פסיבית של גירוי ותגובה, אלא מערכת אקטיבית של אינסטינקטים, מניעים וכוונות המעצבים הן את ההבנה והן את התפיסה. כעשור או שניים מאוחר יותר, העברת המוקד מההתנהגות לעיבוד המידע התפתחה למה שמכונה המהפכה הקוגניטיבית. באמצעות ברונר, המהפכה הקוגניטיבית השתלבה בחשיבה החינוכית והשפיעה על לומדים ומלמדים בכל העולם.

מתוך הכתבה בניו-יורק-טיימס:
"ברונר נולד במנהטן ב-1 באוקטובר 1915 להרמן ורוז ברונר, שען ועקרת בית, מהגרים יהודים מפולין. הוא היה הצעיר משלושת ילדיהם, ונולד עיוור בשל קטרקט. בגיל שנתיים עבר ניתוח ניסיוני להחזרת הראייה, שעבר בהצלחה: זכרון ההתפרצות של אור וצבע בתום הניתוח מעולם לא עזב אותו, והדריך את החשיבה הבוגרת שלו אודות האופן שבו ה-mind מעצב את התפיסה. אביו נפטר בהיותו בן 12, ואמו העבירה את המשפחה לפלורידה, שם עבר בין מספר מוסדות חינוך. גם זכרון ילדות זה של התאמה חברתית השפיע על חשיבתו המאוחרת.
את לימודיו האקדמיים החל ברונר באוניברסיטת דיוק, שם השלים תואר ראשון בפסיכולוגיה ב-1937. את הדוקטורט הגיש בהרווארד ב-1941, שם גם פגש את אשתו הראשונה ממנה התגרש לאחר שנולדו להם בן ובת... הוא כתב לבד ויחד עם עמיתים עשרות ספרים משפיעים, וזכה בשורה ארוכה של פרסים בפסיכולוגיה ובחינוך. 
בשנות התשעים של המאה הקודמת הפך לשגריר חינוכי ועבד עם גני הילדים של רג'יו אמיליה, עיירה ליד בולוניה באיטליה. בעקבות כך הוקמו מסביב לעולם גני ילדים נוספים בהשראתו. במהלך הקריירה העשירה שלו חיפש ברונר תמיד כיוונים נוספים וחיבורים חדשים. לדברי בת זוגו הנוכחית, ד"ר פוקס מבית הספר למשפטים באוניברסיטת ניו יורק, הוא אף פעם לא חש בנוח בתחום אחד או עם תאוריה אחת. את סוף דרכו האקדמית עשה כפרופסור למשפטים באוניברסיטת ניו יורק, והשתמש ברעיונותיו אודות חשיבה, תרבות וסיפור סיפורים כדי לנתח חשיבה וענישה מהזווית המשפטית. הוא פרש ב2013, בגיל 98".

בהיותו בן 99, צולם בשיחה על השפעת ההוראה על הלמידה.

ברונר הותיר אחריו בת זוג, שני ילדים ושלושה נכדים.

יהי זכרו ברוך!

כנס חינוך פתוח 2013 Open Education

מדינת יוטה היא מחלוצות החינוך הפתוח בארה"ב ומפעילה מזה עשור ויותר יוזמות בתחום ספרי לימוד פתוחים לתלמידי בתי הספר במדינה, שותפויות בפיתוח חומרי למידה וסביבות למידה פתוחות (OER - Open Educational Resources), קורסים מקוונים פתוחים MOOC וקידום מערכות פתוחות לניהול למידה (LMS) כגון CANVAS.  הכנס הראשון של  Open Education  התקיים ביוטה ב2003 בהובלת פרופ' דיויד וילי, ומתקיים מאז לסירוגין שנה ביוטה ושנה במדינה מחוץ לארה"ב. השנה חגגו עשור למיזם בכנס מרתק וחדשני בעיירת הסקי פארק סיטי, בהובלת פרופ' וילי וצוותו ובנוכחות מספר מאות משתתפים מכל העולם - ובהם ישראלית אחת: אנוכי.

שלושת ימי הכנס נפתחו כל אחד בזוג הרצאות עוגן, כשכל אחד/ת מזוג המציגים/ות מביא היבט שונה ולעתים מנוגד על עולם החינוך הפתוח. כך ביום הראשון התעמתו ביניהן שתי התפיסות המרכזיות של MOOC - התפיסה של "עמק הסיליקון" יוצגה על ידי אנדרו נג ממייסדי Coursera , והתפיסה הקונקטיביסטית הקנדית יוצגה על ידי ג'ורג' סימנס שיזם ולימד עם עמיתיו הקנדים את קורס המפר"ש הקונקטיביסטי הראשון כבר ב2008. 

כל אירועי הכנס צולמו והועלו לאתר הכנס, והם ניתנים כמובן לצפייה חופשית כאן.
המלצה חמה: כדאי לצפות בהרצאת העוגן המיוחדת במינה של דיויד קרנוהן הבריטי, המתבונן בעיניים ביקורתיות בגישה להערכה ולמדידה השלטת מזה כמה עשורים במדינתו.
ראויה לציון גם סקירתה של כריסטין גייט מאוניברסיטת מישיגן, אודות חינוך פתוח בתחום המזון הבריא והחקלאות באזורים מתפתחים.

וכמובן, שלל רעיונות מאירי עיניים ומחממי לב (כשבחוץ מושלג...) לחינוך פתוח ולפיתוח חומרי לימוד פתוחים לכל וסטנדרטים אתיים לשימוש בהם ולשיתופם, ממגוון מציגים ומציגות במושבים המקבילים. קהילה שכדאי להצטרף אליה!

זו המצגת שמתארת את הזווית הישראלית - "פתיחוּת בשלוש מערכות" בהקשר של הכשרת מורים.


  

מותר להתווכח על כל אות בראשי התיבות MOOC

בעקבות ההצעות השונות לתרגום ראשי התיבות של MOOC לעברית, הנה האפשרויות השונות לפרש את האותיות המרכיבות את המונח באנגלית.

קרדיט לתרשים:  Mathieu Plourde, 2013 #digedcon #moocposter

 

הטכניון ואוניברסיטת תל אביב מצטרפים למשט המפר"ש mooc#

"אוניברסיטת תל אביב והטכניון הודיעו אתמול על הצטרפותם למיזם הלימודים המקוונים הבינלאומי “קורסרה”, שבו משתתפות כבר 83 אוניברסיטאות מרחבי העולם...שני המוסדות האקדמיים יצטרפו לאוניברסיטה העברית, שהיתה עד כה הנציגה היחידה של ישראל בפרויקט" - פורסם בכתבה ב"הארץ".

בהמשך לאבחנות בפוסט הקודם שלי, מדובר כנראה בקורסי מפר"ש (מקוונים, פתוחים, רבי-שותפים) מסוג xMOOC שבהם המורה עומד/ת במרכז, תכני הלמידה נתפסים כמצרכים שניתן להעביר אותם ללומדים, ו"ללמד" משמעותו "להעביר את החומר". שתי תגובות המופיעות בכתבה ב"הארץ" מחזקות פרשנות זו, אם הציטוטים נכונים.

1. סגנית הרקטור באוניברסיטה העברית:“יש מי שאומרים שעוד 15 שנה לא יהיו אוניברסיטאות כמו שאנחנו מכירים אותן, אלא עשר אוניברסיטאות שילמדו את כל העולם...אנחנו רוצים להיות אחת מעשר האוניברסיטאות האלה”.
מעבר לשאלה המעניינת מה יקרה לכל שאר מוסדות ההשכלה הגבוהה כאשר אוניברסיטה אחת (או עשר, מה זה משנה) תלמד את כל העולם, הרי שבבסיס ההנחה שיהיו רק מוסדות בודדים מהם כולנו נלמד עומדת תפיסה מאד מסוימת של מה זה "ללמוד" ומה זה "ללמד".   

2. פרופ' עידן שגב, ש"העביר קורס מקוון במדעי המוח" כקורס מפר"ש חלוץ של האוניברסיטה העברית במסגרת מיזם קורסרה: "כבר היום כשיש מרצה לא טוב הולכים לשמוע מרצה טוב יותר אונליין... ברור שבעתיד הקורסים הטובים יהיו באינטרנט. ומה יקרה למרצים הלא טובים? הם לא יעלו אונליין והאוניברסיטה תצטרך לשקול מה המשמעות של מרצה”.
ואכן, מהי המשמעות של "מרצה" בעידן הידע והאינטרנט? ומה עושה מישהו או מישהי ל"מרצה טוב/ה"?  גם לצורך מענה לשאלות אלה צריך לבחון מה זה "ללמוד" ומה זה "ללמד", אלא אם מרצה עושה את מה שהוא/היא עושה לא כדי ללמד!

בתחום המחקר החינוכי, ובמיוחד במחקר סביב שילוב טכנולוגיות בחינוך, עוסקים כבר יותר משני עשורים בשאלות האלה, וגם יש הצעות לתשובות. קונסטרוקטיביזם, commoginition וקישורנות (connectivism) הם רק חלק מהמונחים הבולטים בשיח הפדגוגי-דיגיטלי העדכני. אבל דומה כי שטפון ה- MOOCs של השנתיים האחרונות בעולם, ובחודשים האחרונים גם בישראל, מאיים להטביע את כל זה...

מתוך: Summarizing all MOOCs in one slide (בתודה לד"ר שרה שרירא על הקישור)

From MOOC to MOOC 2.0

ראשי התיבות MOOC: Massive Open Online Course הוצגו לראשונה ב-2008 על ידי דיוויד קורמייר, שעמד אז בראש צוות חדשנות ותקשורת אינטרנטית באוניברסיטה קנדית. ה-MOOC הראשון התקיים באותה שנה בהנחיית הקנדים ג'ורג' סימנס וסטפן דאונס, מפתחי גישת הקישורנות – Connectivism – על פיה "למידה" משמעה היכולת לבנות רשתות של קישורים ולהשתמש בהן. במאמר קודם הצעתי את התרגום לעברית "סביבת מפר"ש" - סביבת למידה מקוונת, פתוחה ורבת שותפים. MOOC הוא יישום פרקטי של הגישה הקישורנית: בקורס כזה, הלומדים יוצרים ומפתחים בהדרגה את רשת הלמידה האישית (PLN) שלהם, מתוך אינטראקציות שהם מקיימים בצמתים ובקישורים של הסביבה הדיגיטלית המרושתת. הלמידה נובעת מן הפעילויות שבוחר/ת לעצמו/ה כל משתתף/ת, ולכן בהכרח שונה מאדם לאדם:

"למידה כזו היא חברתית מאוד. הלמידה נובעת מהצגת תכנים ע"י מרצה, ואחריה דיאלוג באמצעות רשתות חברתיות שבו מתחלקים הכול בתרומות המשתתפים השונים" (Quinn, 2012).

c-MOOC לעומת x-MOOC

הקורסים הראשונים שהתקיימו בסביבת מפר"ש והתבססו על הגישה הקישורנית מכונים גם c-MOOC, כקיצור ל- Connectivist MOOC (רשימת קורסים כאלה מופיעה באתר MOOC.ca). עד ספטמבר 2011 לא זכה המונח MOOC להכרה בשיח הציבורי המרכזי ומשמעותו האחת והיחידה הייתה כיישום מעשי של ה- Connectivism. בסמסטר הסתיו של אותה שנה חלה ב"שפת ה-MOOCs" תפנית לא צפויה. נקודת המפנה הייתה קורס ניסיוני פתוח ומקוון בנושא אינטליגנציה מלאכותית שהציעו בסמסטר הסתיו של 2011 שני מדעני מחשב ידועים מאוניברסיטת סטנפורד בקליפורניה, במשך עשרה שבועות. מתוך יותר מ-60,000 משתתפים מרחבי העולם שנרשמו מראש בספטמבר, סיימו אותו בדצמבר כ-1500. פרופסור סבסטיאן ת'רון (Thrun), ממפתחי ומובילי הקורס, עזב את סטנפורד בינואר 2012 ויצר את מיזם הלמידה הפתוח המקוון Udacity; אחרי שהגיע אל כמויות גדולות כל כך של סטודנטים, טען, לא יכול היה יותר לחזור ללמד בכיתה מסורתית.

From a presentation at the New Media Consortium Summer Conference, Boston, 2012 

באביב 2012 הפך הגל לצונאמי. המוני מאמרי חדשות, בלוגים, ראיונות בתקשורת, ופוסטים ברשתות החברתיות הציפו את האינטרנט בהודעות על MOOCs, קריאות להצטרפות וביקורות. בתוך שבועות ספורים הכריז המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס MIT על השקת MITx; קונסורציום של אוניברסיטאות עלית בארה"ב (Ivy League) בראשות סטנפורד ייסד את Coursera, ואילו אוניברסיטת הרווארד הצטרפה ל-MIT שכנתה ויחד הן יצרו את EdX, ואלה רק דוגמאות על קצה המזלג. במאי 2012 כתב מרטין וולר, פרופסור באוניברסיטה הפתוחה בבריטניה, בבלוג החינוך הטכנולוגי שלו:

"קודם קורס האינטליגנציה המלאכותית של סטנפורד, ואז ההודעה על השקת Udacity, EdX, Coursera... - נדמה שלא עובר שבוע בלי עוד הכרזה גדולה". 

בעוד שבענף המקורי של ה-MOOC, האות הדומיננטית היא ה-O שמייצגת את Open, נדמה ש"בענף של סטנפורד" האות הדומיננטית היא M, שמייצגת את Massive. סטפן דאונס, ממייסדי הענף הקישורני המקורי, הוא זה שהציע את האבחנה בין c-MOOCs מבית מדרשו לבין x-MOOCs שתפסו מאוחר יותר את הכותרות הראשיות. גורם נוסף להתפשטות גלי המפר"ש הוא האקדמיה של חאן – Khan Academy, המציעה למידה מבוססת סרטונים קצרים במגוון תחומי לימוד. אחת ההתייחסויות הידועות לאבחנה ביןx-MOOC ל- c-MOOC מנוסחת כדלהלן: 

ב- x-MOOC את/ה צופה בסרטונים;
ב- c-MOOC את/ה עושה סרטונים.

סיווג נוסף של MOOCs

"אנו בשיאה של MOOC mania" כותב באביב 2013 דונלד קלארק, חוקר בריטי של טכנולוגיות למידה - "אך לא כל קורסי המפר"ש זהים". קלארק משתמש בכינוי 'הנרטיב הקישורני הקנדי' עבור c-MOOC ובכינוי 'הנרטיב של עמק הסיליקון' עבור x-MOOC, ומצביע על כך שאבחנה זו מתרכזת בעבר – בעוד מה שחשוב יותר הוא להתרכז בהיבטים הפדגוגיים ובאפשרויות הלמידה העתידיות שמזמנים סוגים שונים של קורסי מפר"ש. לפיכך מציע קלארק טקסונומיה התחלתית בת 8 סוגים:

1. קורס מפר"ש מעביר ידע transferMOOC – קורס שהיה קיים במוסד בעבר בין אם באופן מסורתי או באופן מקוון, והועבר לפלטפורמת מפר"ש. קורס כזה מתבסס על הנחת יסוד פרה-קונסטרוקטיביסטית, על פיה ידע מועבר מהמרצה ללומדים. רבים מהקורסים המוצעים באמצעות Coursera שייכים לקטגוריה זו.
2. קורס מפר"ש מפעיל madeMOOC – קורס שיוצר חומרי לימוד חדשים בגישה המשלבת טכנולוגיות וידאו, משימות של פתרון בעיות, התנסויות אינטראקטיביות מבוססות תוכנה מתקדמת והערכת עמיתים. הקורסים של Udacity בנויים באופן זה.
3. קורס מפר"ש סינכרוני synchMOOC – קורס שיש לו תאריכי התחלה וסוף קבועים מראש ותאריכים ידועים להגשת משימות ולמבחנים. קורס כזה מוצע בהתאם ללוח השנה האקדמי המקובל, כדי לאפשר שיתוף פעולה של קבוצת לומדים העוסקים באותו נושא באותו זמן כמו גם זמינות של קשר עם המרצה.
4. קורס מפר"ש א-סינכרוני asynchMOOC – קורס ללא תאריכי התחלה וסוף מוגדרים ועם גמישות בתאריכי ההגשות. היתרון הברור של קורס א-סינכרוני הוא בכך שניתן להשתתף בהם בכל עת ומכל מקום, מה שמאפשר התאמה טובה יותר למשתתפים באזורי זמן שונים.
5. קורס מפר"ש מותאם אישית adaptiveMOOC – קורס שנעזר באלגוריתמים של כריית נתונים וניתוח למידה (learning analytics) המתאימים תוכן לימודי למאפיינים אישיים של הלומדים, תוך שימוש בהערכה דינמית של התנהגויות ותוצרי למידה.
6. קורס מפר"ש קבוצתי groupMOOC – הקורס מתבסס על חלוקת הלומדים לקבוצות קטנות שאמורות לשתף פעולה בלמידת הנושא, לעתים בהנחייה של מנטור. כמו כן מקובל להיעזר בהערכת עמיתים. הקורס moocmooc אותו תיארתי בפוסטים קודמים בבלוג זה שילב את האפיון הקבוצתי עם האפיון הקישורני המתואר בהמשך.
7. קורס מפר"ש קישורני connectivistMOOC – הקורס מתבסס על הקשרים המתפתחים בתוך הרשתות השונות המרכיבות את הקורס ולא על תוכן מוגדר מראש. קורסים אלה מתמקדים ביצירת ידע ותכנים, בעוד קורסים שאינם קישורניים מתמקדים בדרך כלל בצריכה ובשכפול של ידע ותכנים. דוגמאות לקורסי מפר"ש כאלה ניתן למצוא כאן.
8. מיניקורס מפר"ש miniMOOC – קורס קצר מועד, שנמשך ימים ולא שבועות כפי שמקובל בקורסי מפר"ש המשויכים למוסדות אקדמיים מסורתיים. מיניקורס מפר"ש מתאים בעיקר ליוזמות יותר מסחריות בהן ההתנסות אינטנסיבית וממוקדת בתחום ידע צר.

הטקסונומיה הזו אינה מכתיבה גבולות חדים בין הסוגים השונים, וכך למשל קורס מפר"ש מעביר ידע יכול להיות סינכרוני או א-סינכרוני, מיניקורס מפר"ש יכול להיות קישורני או מפעיל, וקורס מפר"ש קישורני יכול להיות גם קבוצתי (כפי שהיה במקרה של moocmooc).

?MOOC 2.0

הפעילות בשנה האחרונה סביב MOOC - מפר"ש - בהשכלה הגבוהה שוברת שיאים. התופעה צמחה מהר יותר מפייסבוק, והיא כנראה כאן כדי להשאר: מפתחים, מרצים וחוקרים דנים בה, מגיבים עליה, בוחנים אותה – וזאת בגישה אג'ילית (agile) שהיא גמישה ומהירה הרבה יותר מהגישה המדודה המקובלת במחקר חינוכי. קורסים חדשים מוצעים במגוון תחומים ובאמצעות מוסדות אקדמיים וספקי MOOC שונים, הבולטים שבהם מוצגים באינפוגרפיקה Major Players in the MOOC Universe. במיזם חדש של האיחוד האירופי, OpenupED, יוצעו קורסי מפר"ש ב-11 שפות בנושאים כמו מתמטיקה, כלכלה, אוריינות דיגיטלית, מסחר אלקטרוני, מורשת תרבותית, כתיבה ועוד. במסגרת זו משתלבת גם האוניברסיטה הפתוחה בישראל, שכבר בסתיו הקרוב (ספטמבר-נובמבר 2013) תציע קורסים בעברית, ערבית, אנגלית ורוסית. אולם כפי שמאבחנים Morris & Stomell -

"MOOC אינו דומה למשהו שניתן להחזיק בו, וספקיו אינם יכולים לשמור אותו לעצמם, משום שכאשר מישהו מצטרף לקורס כזה, זה לא כדי ללמוד תוכן חדש, מיומנות חדשה, ידע חדש; זה כדי ללמוד למידה חדשה".

חינוך במאה ה-21 - מתוך הרצאה בכנס מיט"ל 2011

ההכרזה האחרונה בתחום (נכון לאמצע מאי 2013) מגיעה שוב מאיזור עמק הסיליקון, אם כי הפעם מדובר בשיתוף פעולה מחוף לחוף: הפקולטה למדעי המחשב של Georgia Tech מפתחת תכנית לתואר שני מקוון במדעי המחשב באמצעות Udacity ובתמיכה של חברת התקשורת AT&T. בהתבטאויות של מובילי המהלך הוא מכונה "מהפכני" (פרופ' צבי גליל, דיקן הפקולטה למדעי המחשב בג'ורג'יה טק) ו"בלתי נשכח" (פרופ' סבסטיאן ת'רון, מייסד Udacity). בכוונתה להציע את התכנית המקוונת ל10,000 סטודנטים במקום כ-300 כיום, אין ספק שגם יוזמה זו מדגישה את ריבוי המשתתפים ואת האות M בראשי התיבות של MOOC. המודל העסקי יוביל לדברי מציעיו לקפיצת מדרגה בעולם של סביבות המפר"ש, לקראת סביבות מגירסה MOOC 2.0. יחד עם זאת, לא ברור עדיין מה תייצג בגירסה החדשה האות O, זו שמייצגת במקור את ההיבט הפתוח; על פי מה שנחשף עד כה, יתכן שכינוי מתאים יותר למודל הלמידה המקוון הנ"ל הוא MNOOC: Massive Not-Open Online Course.

ואני מציעה: הבה נותיר את השימוש בשמות התואר "מהפכני", "בלתי נשכח" ו"קפיצת מדרגה" לאותם זמנים בהם, ברטרוספקטיבה, מהלכים ויוזמות כמו זה שתואר לעיל יוכלו להיחשב כראויים לתואר (והמוני הסטודנטים והסטודנטיות שירשמו וישלמו יסיימו את התכנית בהצלחה ויהיו גם כן ראויים לתואר). בינתיים כדאי ללמוד ולו מעט אודות הגישות ללמידה חדשה בעידן הידע שראשי התיבות MOOC נוצרו במסגרתן ועל ההיסטוריה של התופעה הזו (גם היסטוריה בת חמש שנים היא היסטוריה!).

הדרך הטובה ביותר לעשות זאת היא ככל הנראה להשתתף כלומד/ת בc-MOOC אחד לפחות – כל שצריך הוא זמן, מחשב וחיבור לאינטרנט: זה פתוח לכל, זה חופשי, זה מאתגר, זה מעורר מחשבה, זה מתגמל - וזה חינם!

מפרש בריבוע - יום 5

 הערכה, ציונים, קרדיט
המשימה ליום החמישי היא לכתוב סיפוריפיי - storify אודות הלמידה במפרש בריבוע עד כה.
בשלב ראשון - קראתי את ההנחיות כאן .
בשלב שני - ניגשתי לקריאת החומרים המומלצים ופתחתי את המאמר הראשון

• Steve Kolowich, Without Credit
• Steve Krause, MOOCs and Prior Learning Assessment
• Cathy Davidson, How to Crowdsource Grading
• Sir Ken Robinson, Changing Paradigms (RSA Animate video)
• Dave Cormier, Rhizomatic Education: Community as Curriculum

במקביל... בטלפון... התבוננתי בציוצים מהיום. ציוץ חדש ב15:00 מזכיר בסיפוריפיי שלו חמישה משתתפים וביניהם אותי .

A. D. McGregor ‏@admcgregor3

@EKSwitaj @allistelling @admcgregor3 @RosemarySewart @dalitl You've been quoted in my #Storify story "MOOC MOOC " http://sfy.co/i3tM

מיהרתי לתעד את הציוץ כאן בבלוג, אך אילוצי זמן ותפקיד חייבו להניח לעניין לכמה שעות. נשארו פתוחים: טאב אחד ובו המאמר הראשון "ללא קרדיט" לקריאה מאוחר יותר; טאב של טוויטר פתוח על האינטראקציות; טאב של ההנחיות לביצוע ביום חמישי (היום); ושני הבלוגים שלי - אחד בעברית ואחד באנגלית.

שלב שלישי - בחזרה לענינים, 8 בערב: קריאת המאמר הראשון - ביקורת סמויה (ולא כל כך סמויה?) על הכרזת האוניברסיטה של וושינגטון על כוונה להעשיר חלקים מהקורסים שהיא מפתחת עבור קורסרה coursera ולאפשר לסטודנטים לקבל עליהם קרדיט (בתנאי שישלמו...). הזמן שלוקח למי שאינו דובר אנגלית שפת אם לקרוא מאמר אחד כזה שווה ערך לחמישה?

שלב רביעי - נסיון להבין מה זה סטוריפיי באמצעות הסיפור שמזכיר אותי.  אולי זה יוביל לבניית סיפור משלי.

מה זה storify?
כלי ליצירת סיפור המשלב טקסט מקורי עם ציוצים וקטעים מתוך חומר דיגיטלי של  אחרים. כנראה...
 זזה מה שניתן לראות בדוגמה של אנדרו מקרגור.

"Storify allows the user to arrange pieces of conversations to construct a narrative. " (from hybrid pedagogy)

המשימה

1. Create a Storify document that reflects what you’ve learned during MOOC MOOC thus far. (If you are unfamiliar with Storify, read How to Storify. Why to Storify. for some helpful ideas.)
2. When your document is complete, tweet about it under the hashtag #moocmooc and include a link.
3. Follow #moocmooc throughout the day to see other participants’ Storify articles. Read carefully, and assess in the comments section of their document. You can also “like” individual components that you find particularly cool or persuasive.
4. Join the Assessments and Outcomes discussion in the course and contribute your thoughts about your own criteria for assessing today’s assignment, as well your ideas about assessments and outcomes in MOOCs. 

 

 

מפרש בריבוע - יום 4

עבורי -יום 2 שיתופי ויום 3 פרטי. מה יהיה יום 4?

ציוץ בטויטר ב14 לאוגוסט ב10 בלילה -

Dalit Levy ‏@dalitl

What a difference a day makes! collaborative Monday VS individual Tuesday. Cant imagine the chaos in collab. video editing #moocmooc

הנחיות לפעילות היום -

1. Create your own conversation around the topic of participant pedagogy. Do this by writing an article on your own blog or, if you don't have a blog, by starting a thread in the discussion forum within this course.
2. Establish the space, provide the tools, and provoke your audience to respond. Announce and link to your post on Twitter w/ hashtag #moocmooc and hashtag #post (to help people search and avoid spambots). If you haven’t already, submit a link to your blog’s RSS feed via this Google form.
3. Then, seek out the spaces of your peers and populate them. To find them, search #moocmooc on Twitter or check Dashboard. Ask questions and answer questions. 
4. Do something unscripted.

 פירסום בבלוג באנגלית

http://dalitonline.tumblr.com/post/29490065176/moocmooc-day-4-task-participant-pedagogy-and-cmoocs